ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
30510-06-14
16/06/2014
|
בפני השופט:
איתי רגב
|
- נגד - |
התובע:
דומאר תעשיות פיתוח בע"מ
|
הנתבע:
יובל פנחס מדד
|
|
החלטה
בפני בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד.
כפי שפורט בבקשה ובתצהיר שצורף לבקשה (תצהיר מנהל המבקשת), בתיק זה הוגשה תביעה כספית כנגד המשיב, וזאת בגין טענות בדבר קיומו של חוב הנובע מרכישת סחורה אצל המבקשת, כאשר נטען שמצבו הכלכלי של המשיב לא מאפשר לו לשלם את חובו למבקשת.סכום התביעה הינו למעלה מ-200,000 ₪.
המבקשת טוענת כי המשיב החל לצבור חוב עקב "מה שהוצג על ידו כקשיים כלכליים" (ס' 3 לבקשה); כי לא עמד בהסדר פריסת חוב שסוכם עמו (ס' 5 לבקשה); כי "נודע לתובעת" שהמשיב חייב כסף גם לספקים אחרים – וזאת מהמשיב עצמו כמו גם מבעלי החוב האחרים (ס' 10).
על פי המבקשת, "קיומם של נושים רבים מעלה חשש כי הנתבע יבקש להבריח רכושו" או כי אחד הנושים יפעל באופן חד צדדי לגביית החובות (ס' 10 לבקשה).
לבד מאמירות כלליות אלו, ודומות להן, בבקשה ובתצהיר – לא מצאתי כל אסמכתא או מסמכים התומכים בטענות.
בבוא בית המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול, עליו לבחון התנאים הבאים:
1.קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א) לתקסד"א).
2.קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 (ב) לתקסד"א).
3.מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות ראויה (תקנות 362 (ב) (1) ו-362 (ב) (2) לתקסד"א).
החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין – קיומן של ראיות לכאורה
בע"א 2052/01 (מחוזי תל אביב) אלרוב נדל"ן ומלונאות בע"מ נ' רובנר ואח' (פורסם ב-"נבו") נקבע מפי כב' השופטת גרסטל:
"… ואולם על פניו מתקבל הרושם כי תקנות אלו (לאחר תיקון מס' 6 לתקסד"א – א.ר) מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני שכן בנוסף על היסוד הראשון (ראיות מהימנות לכאורה המקימות עילת התובענה) הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין לכשינתן. היינו, בבואו לבחון את היסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין".
במקרה שלפני עותרת המבקשת להטיל את צו העיקול – בו היא עותרת לעיקול מטלטלין וחשבון הבנק של המשיב - על בסיס האמור בתצהירו של מנהלה בלבד.
מתקשה אני לראות בכל אלה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לצורך קיומו של יסוד ההכבדה כנדרש, על אחת כמה וכמה לאחר תיקון התקנות, במסגרתו הוחמרו, כאמור, הדרישות, ויש צורך בראיות מהימנות.
הכרעה
משקבעתי כך, ומשלא עלה בידי המבקשת לבסס את החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין בהעדר הצו, איני נדרש כלל לבחון את מאזן האינטרסים והנוחות, קיומו של תום לב ומידתיות ראויה, ואף איני נדרש להביע דעתי באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.